על כמות הטקסט במודעה

אנשים נתפסים לדברים. למשל איך דברים צריכים להיראות או לא. 
אנשים גם נותנים הערכה לכל מיני דברים - מה טוב ומה לא.
הבעיה היא כאשר האנשים עושים זאת לפי אינטואיציה.
ושוללים דעה שונה - רק כי  הם שחושבים אחרת.

נשאיר את נושא הציניות לפעם אחרת וניגש לנקודה אחת.
קחו למשל את כמות הטקסט במודעה - פרסומאים למיניהם (תקציבאות, קראייטיב), וכן לקוחות, שרויים בתפיסה שהמון טקסט פוגע במודעה. והמסר צריך להדחק לכמה שפחות מילים/זמן.
ההנחה הנכונה מגיעה מפני שהמסר שלהם לא מעניין והם בעצמם יודעים שאף אחד לא יקדיש זמן ויעיין בו - לכן שלכל הפחות המידע יעבור כמה שיותר מהר לתוך מוח הקורא. ואז אולי אחרי שהמסר כבר עבר - הקורא יפתח עניין. ורק אז הוא יכנס לאתר, לקריאה נוספת, או ייצור קשר טלפוני. אבל מלל רב במודעה?! בשום פנים ואופן - זה מרתיע.

אנדי מסלן בספר "The copywriting sourcebook" חושב אחרת ואומר שאנשים קוראים ומעמיקים בקריאה במה שמעניין אותם. ולא קוראים מה שלא מעניין אותם.
כלומר, לא צריך לפחד מלכתוב הרבה טקסט - כל עוד המלל רלוונטי, כתוב טוב ומעניין את קהל היעד. 
ולסיום, קוריוז:

מודעה עם 6450 מילים. כנראה הכי הרבה שהצליחו לדחוס בעמוד אחד אי פעם. לאחר שפורסמה בניו יורק טיימס 10,000 איש פנו עבור קבלת חוברת המידע שהוצעה במודעה עצמה לקראת הסוף.
[כותב המודעה: לואיס אנג'ל, "מריל לינץ'"]


***
ולאחרונה בגלובס - חברה המודיעה על פירוט צ'קים מבוטלים (עמוד שמאל):
או באופן דומה כשמפרסמים קובץ עם מספרי האשראי של אלפי ישראלים שנגנבו על ידי האקר.



/ / /
נתנאל קראוס  /  אתר: www.netanelk.tk  /  דוא"ל: nat.kraus@gmail.com
לוגו / ניירת / כרטיס ביקור / מודעה / הזמנה / באנר / דיוור / אתר / מיניסייט /

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

להורדה: 100 כללים למעצב הגרפי המתחיל

פתיחת בלוג: כיצד משמש הבלוג כאחד הכלים החזקים לשיווק עצמי.

תוכן (שיווקי) ברשת. לא מה שחשבתם..