הבלוג הגרפי של נתנאל קראוס

מעצבים בינוניים מנסים לעשות דברים יפים ולהשתפר, ואכן מעבודה לעבודה הם משתפרים. טיפלה. גם כשמעצב בינוני מסתכל על עיצובים של אחרים לפני תחילת עבודה הוא עושה זאת רק כהתרשמות כללית. הוא לא ישתול את העבודה בקובץ העבודה ויתאים את משקלי הטקסט וקומפוזיציה נכונה, מבחינתו זו חציית גבול. ולכן - לאחר סיום העבודה - הם יהיו מתוסכלים מפני שהרבה מן הישן שלהם נשאר בעבודה הנוכחית ורק גירודים בראש ינסו לחשוף את הבעיה: מדוע הם אינם באותה הרמה כמו הרפרנסים מהם התרשמו קלות. אם הם היו מעתיקים לגמרי. מלבישים את הטקסטים שלהם בפונט דומה.  דוגמים צבעים במדוייק.  מחקים את בחירת התמונות של בעל הרפרנס. ואז לחזור אחורה...  ולשנות מעט את התוכן בהתאמה לרצוי להם. כך מגיעים הרבה יותר רחוק. לומדים הרבה יותר מהר. מעצבים בינוניים לא עושים זאת משום שתהליך שכזה נדמה ארוך מידי, ושזו רמאות.. הם נמנעים מלהפנים שאף אחד לא ממציא את הגלגל ושהטובים ביותר מעתיקים ורק אז נותנים את האינפוט שלהם. אוסטין קלאון על העתקה ב-TED: מתוך הספר של אוסטין קלאון "Steal Like an Artist": עו

גם מעצב מעולה, שיודע לקלוע למטרה לשמה העיצוב נועד, מוצא עצמו מול לקוח שחושב אחרת. אחד שרוצה להוסיף עוד משהו או לשנות ולהגדיל. תעשה לי את זה באדום גדול ומהבהב.  אנשים שלא מבינים בעיצוב נוטים להתעכב במיוחד על אסתטיקה, שיהיה יפה יותר, ועם תחכום, ואפשר להוסיף גם.. האמת היא, שאנשי שיווק לא מבינים עיצוב. תקציבאים גם לא מבינים עיצוב. הם יכולים למצוא תקלות ובוודאי שמפתחים עין רגישה למוצרים עיצוביים, וזה טוב.  החלק השלילי בתהליך נפתח כשהם, כאנשים שאינם מקצועיים בתחום העיצוב לוקחים את המושכות ומחליטים לממש את זכותם ההיררכית, כביכול, ולהחליט מה יוצג בפני לקוח ומה לא. כך יוצא שדווקא סקיצות שהן "על הפנים" מוצגות ראשונות בפרזנטציות. כי ה"לא-מעצב" הכי אהב אותם. מעצב יוצר מודעה על בסיס טקסט עתידי או קיים,  ואז שרשרת שלמה של "לא מעצבים" מוסיפים אינפוטים.  תקציבאים, אנשי שיווק, לקוחות. כל אחד עם ה"אבל והאולי" שלו, כל ה"ליתר בטחונים". שאם כבר, אז תוסיף גם. חברי הקופי לעבודה הקריא לי מתוך ראיון עם מיכל המאירי (מנכלי"ת גיתם הפורשת), בו ציינ