אפשר לדבר עד מחר על קריאייטיביות וחשיבה שיוצאת, נכנסת או עוברת דרך הקופסא או נמצאת בקופסא ביקום מקביל. בסופו של דבר המעצב נמדד במספר הסקיצות האיכותיות והיחודיות שהוא יכול להפיק עבור פרוייקט. כך אפשר לדרג בסדר עולה מעצבים - לפי כמויות הסקיצות היחודיות שביכולתם ליצור. 3 - אחלה. 6 - מעולה. 17 - תותח. ה"1" - גאון... ישנם שיטות לעקוף את נושא כמות סקיצות. משרדים, למשל, יפנו פרוייקט למספר מעצבים, ואף פרילאנסרים, על מנת להשיג מגוון במהירות. יש שמפתחים סגנון מובהק, כזה שבא לידי ביטוי לאורך כל תיק העבודות, כך שהלקוח יכול לצפות במידה כולשהי לסגנון העיצוב שיתקבל. אחד התרגילים הזכורים מן הלימודים היה לקחת כלי נגינה ואז לאיירו 10 פעמים בצורות שונות. בקווי מיתאר. בנקודות. בקווים. בדגימת צורות עיקריות. כשסיימנו את המטלה התבקשנו לעשות עוד 40. כשהגענו לחמישים קיבלנו שיעורי בית: להגיע ל200 איורים. בשלב הראשון - מההה?! ובשיעור הבא לכולם היו 200. התרגיל מלמד שצריך להרים את הרף. שזה אפשרי. זה לא בהכרח קל, תלוי למי. והמשתנה המשפיע ביותר מתנדנד בקביעות בין התמדה להזמן, לא הכישרון. בע
תגובות
הוסף רשומת תגובה